מחשבון ערלה ונטע רבעי

פירות של עץ מאכל בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו נקראים ערלה, והם אסורים באכילה ובהנאה (ויקרא יט, כג; שולחן ערוך יורה דעה רצד, א). האיסור חל גם על הקליפות והגרעינים, ואין לו פדיון.

הפירות של השנה הרביעית קדושים כמו מעשר שני. בזמן הבית העלו אותם לירושלים, ובזמן הזה פודים אותם, ואחרי הפדיון הם מותרים באכילה (שולחן ערוך רצד, ו). את דרך הפדיון והנוסח כדאי לקבל מרב.

שנות ערלה נמנות לפי ראש השנה בתשרי. שלושים יום בשנה נחשבים שנה, בתנאי שהנטיעה כבר נקלטה, וקליטה לוקחת שתי שבתות. יחד זה 44 יום (ראש השנה י ע״ב; רמב״ם מעשר שני ונטע רבעי ט, ח–ט). מכיוון שאב תמיד מלא ואלול תמיד חסר, נטיעה עד ט״ו באב נחשבת לשנה ראשונה, ונטיעה מט״ז באב ואילך מתחילה למנות מראש השנה הבא (שו״ע רצד, ד).

ט״ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות (משנה ראש השנה א, א). גם אחרי שהתחילה השנה הרביעית בתשרי, פרי שחנט לפני ט״ו בשבט עדיין ערלה, אפילו אם הבשיל אחר כך. מט״ו בשבט של השנה הרביעית ועד ט״ו בשבט של החמישית הפרי נטע רבעי, ומשם והלאה מותר. בנטיעה מט״ז באב ואילך יש מחלוקת אם הכלל הזה חל, והכלי מציג את שתי הדעות.

כן. בארץ ישראל ערלה אסורה מהתורה ובחוץ לארץ מהלכה למשה מסיני, ולכן עץ שידוע שהוא בשנות ערלה אסור גם שם. ההבדל הוא בספק: ספק ערלה בחוץ לארץ מותר, ובארץ ישראל אסור (שו״ע רצד, ח–ט). בנטע רבעי בחוץ לארץ יש מחלוקת, והרמ״א מביא שנוהג רק בכרם.

על עצי מאכל, כולל עץ שנשתל בעציץ או בתוך הבית. עץ שנטעו לגדר או לעצים ולא לפרי פטור (שו״ע רצד, כג–כו). ירקות פטורים. בצמחים שיש ספק אם הם נחשבים עץ, כמו בננה ופפאיה, ובשתילים שגדלו במשתלה בשקית או בעציץ, נהוג לשאול רב.